Twersky family tree   -   שושלת חסידות טשרנוביל  
  "בחצר הצדיק"  


רבי יצחק מסקוירה
ניו-יורק - תל-אביב
הרב הצדיק רבי יצחק טברסקי זצ"ל, המפורסם בשם הרבי מסקוירה, היה אהוד ואהוב על כל יודעיו ומכיריו. היה מעורר כבוד והערצה באישיותו המלבבת, ההרמונית ובמזגו השליו והממוזג. כדרך החכמים, שהם מתרחקים מן הקצה מזה ומן הקצה מזה, והולכים בדרך הבינונית. כדברי הרמב"ם בהלכות דעות: "שתי קצוות הרחוקות זו מזו שבכל דעה ודעה, איננה דרך טובה ואין ראוי לו לאדם ללכת בהן. הדרך הישרה - היא מדה בינונית שבכל דעה ודעה". זו דרכו של הרבי מסקוירה. מעולם לא ראה אותו אדם כועס ומתרגש. אינו זורק מרה באיש, ולעומת זה אינו מלטף ומחניף חס וחלילה. אף בשעות הקשות המתרגשות ובאות לעתים על בן התמותה, יודע הוא לשמור על קור רוחו ועל שלוות נפשו. ולא יתפרץ חס ושלום, יצא בדברים הפורצים כרגיל מלב מר.

היה מקבל כל אדם בסבר פנים יפות. אינו מתגאה כל עיקר. בכל אופן לא למעלה מן המידה המותרת לתלמיד חכם - "שמינית שבשמינית". קבע לו ליסוד מוסד את דרכו של הרמב"ם - הדרך האמצעית.

עוד בהיותו סמוך על שולחן אביו הרה"צ ר' משה דן זצ"ל מסקוירה, השתדל לבנות ולנטוע, להיות עושה ומעשה
הוא היה בין יוזמי הקמת הישיבה הגדולה שבסקוירה, שמשכה אליה רבים מן הנערים והבחורים המצויינים מהסביבה הקרובה והרחוקה

בראש הישיבה עמדו חכמים מפורסמים בגאונותם. ר' וולוול שפירא שפולה, שהיה ידוע בלמדנותו ובפקחותו כאחת עמד בראש הישיבה בשעת היווסדה. הגאון ר' מרדכי שוורץ, שהיה גם ראש הישיבה של קישינב. בשנותיה האחרונות של הישיבה לימד תורה אדם מופלא בכשרונות הפינומאליים, איש שאיחד בקרבו בקיאות גדולה וחריפות עצומה, בכל מקצועות התורה, יחד עם השכלה מתימאטית רחבה. היה ידוע בשמו הפרטי ר' אפרים או ר' אפרים טיטייבר, שכן מוצאו היה מהעיירה טיטייב, הסמוכה לסקבירה. ניחן במח גאוני ובמחשבה בריאה ובהירה. חבל שעלה בגורלו להרביץ תורה בשנים הסוערות, שבאו בעקבות המהפכה הרוסית, ונתמעטו אז חובשי הספסלים בבית המדרש. אדם גאון זה מת ערירי ויש להקים לו יד ושם למען ידעו מה גדולים היו הכוחות הצפונים ביהדות רוסיה
ואף באותן השנים הקשות, פעל רבינו רבות למען הישיבה, והיה מעודד רוחם של הלומדים הצעירים בימים הטרופים ההם

וכשם שדאג לתלמוד תורה דאג לקיום המצוות באותן שנות החרום והצרות הגדולות, שעברו על יהודי רוסיה. היה חשש שלא יהיו מצות למדי לפסח, טרח והקים ועדה לאפיית מצות. הועדה אספה קמח והקימה בית חרושת לאפית מצות. המצות סופקו ברווח לכל יהודי סקווירה. יחד עם המצות המציאו גם שאר מצרכי החג לנצרכים. וכל דצריך יכול היה לקיים סדר פסח כהלכתו בביתו שלו

בימי קרנסקי, כשהוקם שלטון דמוקרטי ברוסיה, לאחר השלטון של הצארים העריצים, ששלטו בכיפה במשך מאות בשנים והיתה רוח אחרת מסביב, נתעורר גם הרב ר' יצחק זצ"ל לפעולה ענפה ופוריה.
הקהלות היהודיות קבלו שלטון אוטונומי. גם בסקוירה נבחרה מועצה יהודית, שנחשבה בין המועצות הנכבדות והמפוארות שבתפוצות ישראל באוקראינה. לישיבותיה הפתוחות של המועצה נמשכו ובאו רבים מבני העיר, צעירים ומבוגרים כאחד ראו במועצה מעין פתיחה להחזרת תפארת ישראל לקדמותה. התייחסו למועצה כאל הכנה לכנסת ישראל העתידה לקום בארצנו - ארץ ישראל. הדיונים והוויכוחים, שהושמעו במועצה זו, עמדו בדרגה גבוהה מאד, אולי לא נפלה מדרגת הדיון שבכנסת שלנו

עם חברי המועצה נמנו ד"ר צבי ויסלבסקי, שלום לבונסקי ועוד בעלי שאר רוח. אלה שלטו יפה באמנות הריטוריקה והיו משמיעים נאומים מלאי תוכן ומלוטשים בצורתם באידיש ובעברית

אף רבי יצחק טברסקי זצ"ל היה חבר המועצה ויושב ראש הסיעה הדתית שנקראה בשם "אחדות

בישיבת הפתיחה קראו ראשי הסיעות הצהרות שבהן גוללו דרכי פעולותיה הצבוריות. בשם סיעת "אחדות" קרא את ההצהרה הרבי מסקווירה שלנו.
ההצהרה היתה כתובה עברית בסגנון יפה ובהיר .ובה העלה על נס שיטתה הדתית של מפלגת "אחדות". קהל רב התאסף אז להקשיב לדברי הרב, אף נציגי מפלגות השמאל התיחסו בכבוד לדבריו הכנים שנאמרו בהרבה חן והיו מושתתים על אדני חכמת ישראל ואהבת ישראל

בצוק העתים נעקר האילן מנופו ונטלטל על גלי הזמן הסוער, עד שהגיע לחופי אמריקה. הוא הגיע לסוף מערב, ובליבו היה מכוון למזרח ורק לאחר ימים רבים נתגשם החלום, שחלם כל ימיו, לשוב הביתה לארץ ישראל

בינתיים פנה כה וכה וראה לפניו סביבה זרה לרוחו. הוא שרגיל היה להליכה בלאט ולשלוות תנפש, לא יכול הבין את הקצב הסוער של החיים האמריקניים. את החיים המבוהלים. את החיפזון ואת הריצה ללא מנוחה וללא שקט נפשי

חסידי סקווירה הקלו עליו את טרדות הקליטה, והוא במזגו השקט החל ליצור פינה מיוחדת בתוך ניו יורק רבתי עמים. במקום להסתגל לתנאי החיים החדשים, סיגל לעצמו את המקיפים אותו

אף בעולם החדש המשיך בפעולתו הצבורית. היה אחד ממיסדי אגודת האדמו"רים שבאמריקה. שכן שם בארץ ה"יוניונס", גם לאדמו"רים "יוניון" משלהם - אגודת האדמו"רים. מכל מקום שונה אגודה זו משאר האגודות. האחרונים באים להגן על עניני העובד, ואילו אגודת האדמו"רים רואה להושיט עזרה לבני בית האדמו"רים שנשארו בעולם הישן

הרבי מסקבירה היה פעיל מאד באגודת האדמו"רים והיה שולח עזרה לבני האדמו"רים שנשארו ברוסיה. בביתו היו מתכנסים השד"רים שבאו מציון לאמריקה והוא היה מרבה לעשות למענם ולמען הישוב בארץ. השליחים היו באים לבית מדרשו והיו משמיעים בפני קהל המתפללים את נאומיהם ומעוררים לקיום החזון "ושבו בנים לגבולם" וחיזוק בנין ארצנו
והרבי עצמו, שהיה מתגעגע כל ימיו על ארץ ישראל והיה משחוקק לחונן את עפרה ולהקים שם את ביתו, נאלץ היה להשאר לעת עתה בגולה

והנה בעזרת ה' עלה בידו להגשים חלומו ולעלות לישראל. שנים מועטות אחר קום המדינה עלה לארץ. הוא קבע מושבו בתל אביב ובנה דירתו ברח' מרכז בעלי מלאכה
בביתו דאג להקים דירה הבנויה יחד עם בית-כנסת. בתוך ארון הקודש נמצאו ספרים עתיקים, ביניהם הספר של ר' עזריאל סופר, מי שהיה מהחבורה-קדישא של הבעש"ט זצ"ל

אפשר היה לפגוש בו ברחובותיה המרכזיים של העיר הגדולה. דמות אצילית עוברת בשדרות רוטשילד - שיינקין והיא עטורה בתפארת שיבה, זקן הדור לבן מעטר את פניו, ועיניו מביעות רוך, טוב וחן
כל שבת בבוקר השכם היה צועד מתונות אל המקווה, כדי לטבול טבילת שחרית, כהכנה לתפלה, בעוד חסידיו בבית-הכנסת מחכים לרבם
כל שבת ומועד בגמר התפילה היה נערך "קידושא-רבא". המנגן הקבוע, שהיה גם כנר, שר זמירות. ורבה היתה שמחתו של המנגן, שגילה באחד מקובצי פזמונים נגונו של הרבי "הזקן" מסקווירא, סבו של האדמו"ר
שמו של הרבי הזקן היה ר' איציק'ל זצ"ל והוא, האדמו"ר התל-אביבי, היה הנכד הראשון שנקרא בשמו

בכל שנה, ביום הזכרון של הרבי הזקן, בחול המועד פסח, היו מתכנסים זקני שרידי החסידים של סקווירה, אל ביתו של האדמו"ר ל"שתיית לחיים". והיו מבלים בשיחה - סיפורים ודברי תורה של אותה אישיות קורנת, שיסדה את חסידות סקווירה

הרבי נפטר בשנת תשל"ח - יהיה זכרו ברוך



          web page authored by David Twersky   davidtwer@hotmail.com     www.tavron.com