יהושע טברסקי בחצר הצדיק
אדמו"ריות בימי סער


ר' אברהם יהושע השל טברסקי האדמו"ר ממחנובקה בביתו בבני ברק


האדמו"ר (שני משמאל) בבית הכנסת המרכזי במוסקבה. מימין, ר' מרדכי חנזין, מזכיר הקהילה‏ ‏ ‏


המאורעות, שאנו באים לספר עליהם בשורות הבאות, משולבים בששים שנות חיי היהודים ברוסיה שבתקופה האחרונה

ראשיתם נעוצה בשנת השבע עשרה של המאה הנוכחית - שנת התהפוכות. זו שנת המפנה החד בהיסטוריה הרוסית בכלל ובהיסטוריה היהודית בפרט
שנה זו בגימטריא טו"ב, שבע עשרה. היהודים תלו בה תקוות רבות. ואמנם מעשים גדולים נתחוללו בפתיחתה של השנה הזו, ואפשר היה לצפות שהם יביאו שינוי לטובה במהלך חייהם של יהודי רוסיה

אולם, עד מהרה נתחלפו המאורעות מבשרי הטובות בגזירות רעות, שהביאו יסורים וצרות, על יהודי אוקראינה וליטא
בשתי מהפכות נזדעזעה רוסיה באותה שנה. בתחילתה פרצה מהפכת פברואר, בה נתפרסם גיבורה הראשי אלכסנדר קרנסקי, שהיה מנהיגם של הסוציאל-רבולוציונרים - המפלגה הגדולה באותה תקופה
הישגיה של מהפכה זו היו הרחקת הצאר ניקולאי השני וכל פמליתו, שהצרה ליהודים. הצאר מבית רומאנוב המשיך לדכא את היהודים כקודמיו למלוכה במשך מאות בשנים. בית מלוכה זה שלל זכויותיהם של נתיניו היהודים, קבע להם "תחום מושב" ומתקופה לתקופה חידש גזרותיו והוסיף דיכוי על דיכוי
עם פרוץ המהפכה נשבר העול, שהיה נתון על יהודי רוסיה, והם יצאו מאפלה לאורה

אך האור שהאיר זרח רק למספר חודשים
בחודש אוקטובר של אותה שנה פרצה המהפכה המפורסמת

באמצע אותה תקופה נסתלק הצדיק ממאחנובקה ר' יוסף מאיר זצ"ל - בערב ראש חודש אלול. חסידיו המרובים, שליוו את רבם הנערץ בעת שנשמתו עלתה למרומים, בכו הרבה ואמרו אלה לאלה: "כי מפני הרעה נאסף הצדיק" (ישעיה נ"ו) והוסיפו את דברי רש"י - כי מפני הרעה העתידה לבוא אל הדור - נאסף הצדיק

גזרה היא מן השמיים, שלא יהא אדם נעצב אל ליבו ימים רבים. ואם כל אדם כך, חסידים על אחת כמה וכמה
עם הכתרתו של בנו היחיד של הצדיק לאדמו"ר - הוא רבי אברהם יהושע השיל שליט"א - שתו "לחיים" שרו בהתלהבות שירי חסידים: "רננו צדיקים", "צדיק כתמר יפרח" ועוד. ובין זמר לזמר הגישו "פתקאות" בקשה

חסידי מאחנובקה העריכו את רבם הצעיר והתקשרו אליו בכל נפשם. הם קיוו והאמינו להנות מהנהגתו. אולם השינויים בחיי היהודים שברוסיה הקשו יותר ויותר על הנהגה תקינה של עדת החסידים

משנה לשנה נתקדרו פני השמיים וגלים סוערים הקיפו את עיירות מושב היהודים. כבר בחודשים הראשונים לעלותו על כס האדמו"רות עמד הרבי ממאחנובקה בנסיון קשה

באותה תקופה המשיכה רוסיה בהנהגת קרנסקי במלחמה בגרמנים. ואילו הבולשביקים ניהלו בתוך שורות הצבא תעמולה לשביתת נשק, והם קראו לחיילים לעזוב את המערכה ולשוב לבתיהם. בכך הכניסו אי סדר בצבא
רבים ערקו מהחזית, ובחלקם שוטטו ביערות רוסיה ובערבותיה. כנופיות שונות של שודדים מזויינים היו מתנפלים על עיירות יהודיות בדרך שוטטותם, שדדו, רצחו, והביאו שואה עליהן

אם פשטו שמועות על הימצאות כנופיה בסביבה, היו היהודים נמלטים למקומות מבטחים יותר. כך נעזבו חצרות הרבי בסקווירה. בני החצרות יחד עם רבם ברחו לעיר הפלך קיוב הסמוכה, בקוותם למצוא שם מחסה מפוי חמס הזדים
גם למאחנובקה חדרו ידיעות על כנופיה, שנמצאת ביערות המקיפים את העיר. אנשים החלו לברוח מהעיר. רבים פנו לעצת האדמו"ר, ואף הציעו לו לצאת לברדיטשב, עיר המחוז המוגנת
הרבי לא שעה לפניותיהם, והחליט להשאר במקום ויהי מה. הוא טען לפניהם, שאין הוא רשאי לעזוב את החצר ולהוסיף בהלה, ולא לתת למאחנובקה להתרוקן מיהודיה ולשוממה

עם התפשטות משטר הבולשביקים על פני רחבי רוסיה, גברה המצוקה, ויהודים נאנחו יותר ויותר תחת שלטונם של המושלים החדשים
במיוחד סבלו הרבנים שומרי הגחלת של המסורת היהודית. "האדומים" התנכלו להם והשתדלו לחסל את השפעתם על המוני ישראל
במאחנובקה זכרו ראשי הקומוניסטים את יחסו הטוב של הרב אל העמלים והעניים, ולא הכבידו את עולם, והבדילוהו לטובה
ברם השיטה, שגרסה דיכוי הקלריקאלים, גברה והלכה והחלו להושיט ידיים, כדי לפגוע במקום הקדוש גם במאחנובקה

שתי סגולות יקרות ערך נמצאו בחצרה של מאחנובקה - ספר התורה העתיק של הבעל שם טוב ומנורת החנוכה המופלאה של כסף, שבה האיר סבא קדישא ר' איציקל מסקווירה זצ"ל בלילות חנוכה את חשכת הגלות
לשני האוצרות החמודים האלה לטשו עיניהם "האדומים
באחד הימים באו בעלי השררה והחרימו את ספר התורה של הבעש"ט
צער רב הצטער הרבי על כך. את ליבו שפך בתפילה לקב"ה, שתוחזר אליו הגזלה של הדבר היקר לו מכל
וה' פנה לתפילתו של הרבי. כעבור מספך שבועות, נתקבלה ידיעה במאחנובקה שהרבי יפנה אל תחנת הג.פ.או. שבקאזאטין ויקבל את ספר התורה שהוחרם
כאשר הושב הספר לארונו שבבית הכנסת, ראו תסידים מעשי נסים ממש בכך

ביחס לתנוכיה לא רצה הרבי לסמוך על נס, ובאחד הערבים הוציאו מהארון את החנוכיה הכבדה העשויה כסף טהור, והרבי יחד עם שנים מחסידיו הנאמנים פרקו אותה לחלקיה. בלב מלא צער ארזו אותם בארגז משומר. כל הלילה עמלו עד שהצניעו אותה בבור האדמה. בשעת מעשה אמד הרבי תפילה, שיזכהו השם להוציא את המנורה הגנוזה, בעת בוא משיח צדקנו ולקבל בה את פני הגואל
המנורה היתה גבוהה כקומת אדם ורחבה כרוחב של דלת כפולה. היא היתה גלופה מצורות שונות, ועצי פרי של גפן וזית קישטו אוחה. חבל מאד היה לרבי לטמון אותה באדמה. אך שלא יטמאוה רשעים, מסר אותה לבורא הארץ, ומן השמים יזכוהו לראות בקיום תפילתו הנזכרת
כאשר חזקה ידם של השליטים הבולשביקים על יהודי העיירות, חמקו ועברו מתחום מושבם הקודם - מן העיירות - ונמלטו אל הערים הגדולות, שבהן קל יהיה למצוא מפלט מן המציקים להם. ואמנם עד שהתאזרחו במקומות מגוריהם החדשים, מילטו עצמם מנוגשיהם. אלפים ורבבית יהודים נתרכזו בעיר הבירה - מוסקבה

מסביב למטרופולין הוקמו כפרים ששימשו קיטנות לתושבי עיר רבתי, שבאו לפוש מהרעש והמהומה. במשך מספר חודשים נשתנה מראיהן של אותן הקיטנות הכפריות. פה ושם הותקנו בתי תפילה, אף צצו בהן אולפנות ללימודי תורה לבני נוער ולמבוגרים
תסידי מאחנובקה פנו לרבם לעבור אליהם ולהימצא בתוכם בקרבת הבירה, שאינה פגיעה כל כך. אך לרבי צר היה לעזוב את בית אביו, את ה"חצר", והוא דחה את פנייתם. וכל עוד שאפשר היה להתקיים במאחנובקה, המשיך לגור שם

אולם בסוף שנות השלושים הקשיח סטאלין את ליבו יותר ויותר. והסרדיוטים נתבעו להקפיד בשבע עינים על הרבנים ועל הקלריקלים
אז פנה אל הרבי בסתר, אחד מראשי השלטון במאחנובקה, שהיה בנו של אחד מחסידיו הקרובים אליו, ויעץ לו להמלט מן המקום, כי עומדים לאסרו
בלית ברירה נאלץ האדמו"ר להפקיד את נחלת אבא הקדוש ויצא בסתר אל חסידיו שבמוסקבה

במוסקבה היה כשנה שנתיים עד פרוץ מלחמת העילם השניה. או הוכרח שוב לקחת מקל הנודדים בידו. יחד עם רבים מיהודי מוסקבה העביר את מושבו הזמני לטאשקנט שבמזרח. שם נפגש עם פליטי פולין שהגיעו בברחם מפני הנאצים. יהודי פולין הכירו את משפחת הטברסקאים מבית טריסק. הם שמחו מאד לחדש את הקשר עם האדמו"ר הרוסי, שהוא מאותה השושלת, שעליה התייחסו הטריסקאים - היינו הגזע הטשרנובלי. מחמת עינא בישא ישב הרבי בביתו ועסק בסריגת גרבים באמצעות מכונה עשויה לכך. מלאכת הגרבים שמשה הסוואה בעיני השלטון ולא הטילו עליו אשמת נהול אדמו"רות
ואמנם בכמה משעות היום, יחד עם כמה מבני משפחתו, טרח למלא את מכסת הגרבים שקבעו לו. כך צרף האדמו"ר "בימי זעף וסער" אמירת "תהילים" ושינון פרקי "הזהר" לשליבת לולאות חוטי הצמר במטווה

היהודים הפליטים בטאשקנט הדוויים, מצאו חיזוק ועידוד ברבי הטווה גרביים. חוטים בלתי נראים ניטוו בין פזורי הצאן ובאו לחסות בצילו של הרבי
שח לי אחד מפליטי פולין, שהגיע לישראל, כאשר נפתחה ההגירה מרוסיה לאותם הפליטים עוד בימי המלחמה, שהרבי ממאחנובקה שימש להם משען ועזר רב. והוא הוסיף לספר - כי בפורים בשנה ההיא שתו "לחיים" ושרו בהתלהבות יותר מאשר בבית הכנסת כאן, שבו נתקיימה הפגישה איתו. (נפגשתי עימו בשולי מלחמת העולם בבית כנסת יבנה בתל אביב

עם נצחון הרוסים על חיילי היטלר, חזר הרבי למוסקבה
מנוחתו בבירה לא ארכה זמן רב. באחד הימים באו אל בית האדמו"ר שוטרי הבולשת ולקחו את הרבי למאסר, שם הודיעו לו שהוחלט לגרשו למרכז סיביר הרחוקה
חסידיו השתדלו לשחררו, אבל לא עלה בידם. במשטרו הקשוח של סטאלין, קשה היה לבטל את הגזירה
כדי להקל על רבם את שהותו במקום הנידח, היו שולחים מפעם לפעם שליחים לעודדו בגלותו, ואף העבירו אליו מזון כשר

שנים אחדות היה בגלותו עד נפול סטאלין האיום. אז חזר למוסקבה, והחסידים קבלו את רבם בשמחה גדולה. השמחה לא היתה מלאה, כי קשה היה לשמוח שמחה מלאה אז בארץ רוסיה. היהודים דפקו על שערי מסך הברזל, שנסגרו עליהם ומנעו בעדם מלצאת אל ארצות החופש, ובמיוחד לארץ נחלות אבותיהם - לארץ ישראל, שבה הוקמה מדינת ישראל

בשנות הששים הצליחו מעטים לזכות ברשיון יציאה, וביניהם היה גם האדמו"ר ממאחנובקה
רבים התאספו בביתו של הרבי ובאו להפרד ממנו, ובליבם התקווה שגם הם בעזרת ה' יבואו בעקבותיו, ויתראו עם רבם בארץ הקודש
עלייתו של הרבי ממאחנובקה עוררה בשעתה התרגשות רבה בארץ ובחוץ לארץ. בעיתונות כתבו על כך והרבו לתאר את מצוקתנו ומצוקת היהודים בברית המועצות וקראו את השליטים הצפוניים לתת דרור לנדכאים

כאן חידש הרבי ממאחנובקה את החצר המאחנובקאית בבני ברק, כידוע
בראש חודש אלול השנה תימלאנה ששים שנה לעלותו על כס האדמורות

ברוב השנים נתון היה בין הגלים הסוערים שבגלות רוסיה
יתן ה' ויאריכו ימי שלוותו כאן בארצנו ויזכה לראות בכינוס פזורי עמנו במהרה בימינו





          web page authored by David Twersky   davidtwer@hotmail.com     www.tavron.com